לתכנון ולבניה נהריה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, שי גור, מיום 04/11/10 לפיה אין להשית חיוב בתשלום היטל השבחה על קופת הכינוס.

מתוקף סמכותי על פי תקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, תדון הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לאור הסכמת הצדדים פסק הדין ניתן על סמך החומר שבתיק ללא דיון.

רקע עובדתי

ביום 26/12/02 מונה ב"כ המשיב/ בנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק"), ככונס נכסים על דירת מגורים הידועה כגו"ח 18172/238 ברח' שי עגנון בנהריה ששועבדו ע"י הבעלים, רבקה הירש ועיזבון המנוח יצחק הירש ז"ל לטובת הבנק, מכוח שטר משכנתא מדרגה ראשונה.

בשנת 2005 הומצא לידי כונס הנכסים ע"י המבקשת/הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נהריה (להלן "הועדה"), העתק מדרישת תשלום היטל השבחה שהוצאה בעקבות שומה מכרעת של השמאי מר שלמה תענך שניתנה בשנת 2001 . היטל ההשבחה הוטל על בסיסה של תוכנית ג/במ/103 שאושרה למתן תוקף ביום 16/1/96.

ביום 04/03/09 נמכרה הדירה ע"י כונס הנכסים לצד שלישי.

המכירה אושרה ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 14/04/09.

ביום 02/06/09 לאחר מכירת הדירה וקבלת מלוא סכום התמורה נתן כונס הנכסים הודעה לועדה על מכירת הזכויות בנכס. באותה פנייה הודיע הכונס כי אינו חב בתשלום חוב היטל השבחה כיוון שהחוב נוצר בטרם מינויו ככונס נכסים. במכתב תשובה של הועדה מיום 15/3/10 דחתה האחרונה את עמדת הכונס ודרשה הסדרת התשלום.

נוכח עמדת הועדה ודרישתה לעיל, הגיש כונס הנכסים ביום 29/04/10 ערר היטל השבחה ובהחלטה מיום 10/05/10 קבעה ועדת הערר כי הסוגיות המועלות בערר קשורות בדיני השעבודים והמקום לברר סוגיות אלו הינו הפורום המפקח על הליכי הכינוס – רשם ההוצאה לפועל ולא ועדת הערר העוסקת בסוגיות תכנון ושמאות.

ביום 17/05/10 הגיש כונס הנכסים בקשה לרשם ההוצאה לפועל למתן הוראות, וביום 28/07/10 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם מר שי גור לפיה על הועדה להמציא לכונס אישור המופנה ללשכת רישום המקרקעין בדבר העדר חוב היטל השבחה בנכס.

הועדה הגישה בקשה לביטול החלטת הרשם וביום 04/11/10 ניתנה ההחלטה ע"י כב' הרשם, מושא הערעור, לפיה מועד היוצרות החיוב בהיטל ההשבחה הינו המועד בו נעשה המעשה שהשביח את הנכס-יום אישור התכנית (16/1/96), ומאחר ומועד זה קודם להליכי הכינוס אין להשית את החיוב בתשלום היטל ההשבחה על קופת הכינוס.

טענות הצדדים

לטענת הועדה יישום ראוי של עקרונות השיטה המשפטית יוביל למסקנה כי הבנק, שנהנה מעליית ערך הנכס הממושכן כתוצאה מאישור תכנית משביחה, יחויב, בצד ההשבחה, בהיטל השבחה ויחלוק את התועלת שצמחה לו עם הציבור, לעניין זה מפנה המערערת לקביעות הנשיאה כב' הש' גילאור בתיק פש"ר 786/06 (חיפה) בש"א 12622/07 עו"ד חכם נ' הועדה המקומית שומרון (פורסם בנבו).

הועדה טוענת כי ההלכה שנקבעה בבג"צ 199/88 קהילת ציון האמריקאית נ' יו"ר הועדה המקומית, פ"ד מג(1)89 (להלן: "פרשת קהילת ציון"), לפיה מועד התגבשות החוב בגין היטל השבחה הוא ביום הגשת התכנית וכי בהתנגשות בין דיני הקדימה בפשיטת רגל לבין הוראות חוק התכנון והבנייה גוברים דיני הקדימה, אינה חלה במקרה דנן כיוון שבמקרה דנן לא מתקיימים הליכי פשיטת רגל ואין לדיני הקדימה תחולה בענייננו. הבנק אינו נפגע מכך כיוון שאם ההשבחה קדמה למשכון, הנושה המובטח בעת הערכת הנכס יודע כי ערך הנכס לפני התכנית המשביחה כפוף לתשלום היטל השבחה. אם המשכון קדם להשבחה, ממילא הבטוחה ניתנה לבנק ע"פ ערכם הנמוך והקודם של המקרקעין לפי ההשבחה.

הועדה מפנה לפסק הדין של כב' השופט שנלר ת.א 6320/00 בנק לאומי נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו) ולפסק דינה של של כב' השופטת נתנאל-שרון רצ"פ 3305/08 עיריית חדרה נ' עו"ד חזי חכם – שעסקו בסוגיה דנן – תחרות בזכויות בין כונס נכסים לוועדה מקומית במקום בו לא מתקיימים הליכי פשיטת רגל. בשני פסקי הדין הנ"ל נקבע רציונל ברור לפיו הנושה המובטח שנהנה מהשבחת הנכס הוא זה אשר צריך לשאת בהיטל ההשבחה.

לטענת הבנק, הכונס מונה ביום 26/12/02, התכנית בגינה מבקשת הועדה להטיל את היטל ההשבחה תוכנית מספר ג/מב/103 אושרה ביום 16/01/96 -7 שנים טרם מינויו ככונס. הכונס מונה לצורך מימוש שעבוד קבוע ספציפי לטובת נושה מובטח, וחוב כלפי נושה מובטח קודם לחובות כלפי נושה שאינו מובטח בהתאם לדיני השעבוד. בהתאם לפסיקה, חוב בגין היטל השבחה אינו חוב המקים לבעליו מעמד של נושה מובטח, אין לו מעמד של חוב בדין קדימה – לפיכך זכויות הבנק להפרע חובו מהנכס, גוברות על זכויות הועדה המקומית בגין חוב היטל השבחה. משמעות הדבר היא כי רק אם הכספים שיתקבלו ממכירת הנכס (נטו) יספיקו לכיסוי חוב החייב לבנק ותיוותר יתרה מהתמורה, יהא על הכונס לשאת בתשלום היטל ההשבחה.

הבנק מפנה לפסיקת בית המשפט העליון שתחילתה בפרשת קהילת ציון שם נקבע כי חובת תשלום היטל, נוצרת ביום שנעשה המעשה שהשביח את המקרקעין והעלה את שווים, קרי ביום אישור התכנית. בהתאם, מקום בו היטל ההשבחה נוצר לפני תחילת הפירוק (או פשיטת רגל) אין הועדה המקומית רשאית להתנות את מתן האישורים בתשלום היטל השבחה, ותשלום החוב, יעשה בדרך הרגילה של פירעון חובות בפירוק. לטענתו, הלכה זו חלה גם בהליכי כינוס למימוש משכנתא דוגמת רע"א 2911/65 יוסף אברהם נ' עיריית רמת גן, פ"ד נג(1) 218, בש"א 21688/05 עצמון מרצפות ושיש בכינוס נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו), רע"א 2631/04 עיריית שדרות נ' עו"ד ברוך טופז כונס נכסים, ופסיקה ענפה נוספת.

דיון והכרעה

למרות שהסוגיה המשפטית שבבסיס הערעור (היטל השבחה, להבדיל מחוב ארנונה), נדונה במספר בתי המשפט ובערכאות השונות, וישנם פסקי דין שונים של בתי המשפט המחוזיים, אין, למיטב בדיקתי, הלכה מחייבת של בית המשפט העליון.